מחקר חדש שבוצע על חולדות מראה כי אכילת שוקולד או שתיית מים עשויים להקהות כאב הנוצר כתוצאה מגירוי לחום.
החוקרים סבורים כי ממצא מעניין זה נובע כנראה ממנגנון הישרדותי שאמור לאפשר לבעל החיים לאכול המזון יקר המציאות ללא הפרעות חיצוניות.
בדומה למנגנונים אחרים שאמורים לסייע בהישרדותנו, כך גם הביטוי של מנגנון זה בחיי הנוחיות שלנו הוא בתרומה להגברת ההשמנה.
המאמר פורסם בJournal of Neuroscience ונכתב ע"י היילי פו ( Hayley Foo) ופגי מסון ( Peggy Mason ) פרופסורים מאוניברסיטת שיקאגו.
זהו המחקר הראשון מסוגו שמראה כי אכילה או שתייה גורמים לאפקט שיכוך כאבים מאוד חזק, וזה גם במצב של חוסר תאבון.
החוקרת פגי מסון טוענת כי האפקט של ההזנה והשתייה הוא בלתי תלוי במידת הרעב או התיאבון וזה מסביר לטענתה את המצבים שבהם אנו מתקשים לעמוד בפיתוי שלא לאכול מזון שעומד לפנינו גם מבלי שנהיה רעבים.
תיאור המחקר
החולדות במחקר קיבלו חתיכת שוקולד או מי סוכר או מים ללא סוכר שהוכנסו ישירות לפיהם.
ברגע שהחולדות בלעו את המזון או השתייה, נדלקה נורה בכלוב שגרמה לגירוי חום שבמצב רגיל היה גורם להם להרים את כפות הרגליים בתגובה לכאב.
במחקר נמצא כי תגובת החולדות לחום הייתה איטית יותר בזמן אכילה ושתיה מאשר במצבי ערנות אחרים שנבדקו ללא אכילה או שתיה.
באופן מפתיע לא נמצא כל שוני במהירות התגובה בין שתיית מים (ללא סוכר) או אכילת שוקולד וזה בניגוד למחקרים קודמים שהראו כי אפקט שיכוך הכאב מתרחש רק בעת צריכת מזון עם סוכר.
החוקרת פגי מסון אומרת כי המחקר מראה שאין קשר בין תכולת הקלוריות במזון לאפקט שיכוך הכאב.
בכדי לבדוק האם התגובה האיטית של החולדות נובעת מאכילה ושתיה של מזון חיוני ולא מעצם פעולת השתייה והאכילה, השקו החוקרים בשלב נוסף את החולדות במשקה המכיל כינין (חומר מר ולא טעים).
ואכן כאשר שתו החולדות את משקה הכינין בעל הטעם הנורא, תגובתם לגירוי החום הייתה מהירה בדומה למצב שבו לא אכלו או שתו בזמן הפעלת גירוי החום.
בנוסף רצו החוקרים לבדוק האם עצם הפעולה של שתיה או אכילה היא זו שגורמת לאפקט של שיכוך הכאב.
החוקרים מצאו שכאשר החולדות טופלו באמצעות תרופה שגרמה להם להרגיש מיחושים בבטנן, תגובת החולדות בעת האכילה לגירוי החום הייתה מהירה בדומה לתגובתן במצב של ללא אכילה.
בתגובתן לגירוי החום בעת שתיית מים לא נראה כל שינוי ותגובתן הייתה איטית יותר בדומה למה שנצפה קודם לכן.
לאחר מכן נטרלו החוקרים (באמצאות חומר כימי) אזור בגזע המוח של החולדות, אזור הקרוי רפה מגנוס (raphe magnus), לאזור זה מיוחסת פעילות של שיכוך כאבים בזמן שינה ומתן שתן.
נטרול אזור הרפה מגנוס גרם לנטרול אפקט שיכוך הכאב בזמן שתיה.
יצר האכילה שלנו נשלט ע"י גזע המוח שלנו
גזע המוח הוא אזור במוח שאחראי לוויסות פעולות שנעשות באופן לא מודע כגון: נשימה והזעה בזמן פעילות גופנית.
"אנחנו בעצם נתונים לחסדי גזע המוח שלנו" אומרת פגי מסון, אם החלטתם הפעם שלא לשבור את הדיאטה ולא לאכול מן המזון, תדעו שהמכשול שלכם בדרך למימוש ההצלחה הוא גזע המוח שלכם והשפעתו הלא מודעת.
למה בעלי החיים צריכים מנגנון כזה?
בטבע לא פעם מים ומזון הם מצרך נדיר וכמו כן, מים ומזון הם מצרך הכרחי להישרדותו של בעל החיים.
לכן דרוש מנגנון אשר יאפשר לחיה להתעלם מגורמים שונים שיכולים להסיח את דעתה כאשר היא אוכלת ושותה.
מנגנון זה כמובן צריך להיות סלקטיבי רק למזון או שתיה אטרקטיביים, וזה מה שגם הוכח במחקר.
לטענת החוקרים מגנון זה עובד ע"י מנגנון של שיכוך כאבים בגזע המוח המאט את תגובת החיה לגירויים שונים.
אז מה עושים, איך אפשר לשלוט על גזע המוח ולאכול פחות
מגפת ההשמנה הולכת ומתגברת, השפע וההיצע של מזון טעים וזמין עולה ואנו יותר ויותר עומדים בפני הפיתוי של לאכול או לא לאכול.
מחקרים אחרים מצאו כי אפקט שיכוך הכאב קיים גם בבני אדם בעת שתיית מים עם סוכר.
מחקר זה מצא כי גם למים ללא סוכר יש אפקט זהה של שיכוך כאבים בחולדות ולדעת החוקרת, יהיה אפקט דומה גם בבני אדם.
לכן אולי הפתרון נמצא במה שתמיד אמרו לנו "בא לך לאכול למרות שאתה לא רעב ואכלת מספיק, אז תשתה מים".
הגב ראשון